שנת הבשרים שלי/ רות אוזקי

כריכת אייטיז, שם לא בדיוק מפתה, למה בעצם לקרוא את הדבר הזה?
לקחתי אותו לידי בשנות ה-20 לחיי, וקראתי אותו בערך ביומיים.
הספר הוא רומן שנכתב בידי רות אוזקי. המחברת, כמו הגיבורה היא ממוצא יפני-אמריקאי והתרבויות השונות מהוות חלק מרכזי ובולט מהעלילה. אני לא מכירה מישהו שקרא את הספר הזה ולא יצא מזועזע.

“זה בסה”כ סיפור”
אז נכון, זה בסה”כ סיפור, ונכון, הוא לא מבוסס על סיפור אמיתי.
אבל הוא בהחלט כן מבוסס על סיפורים אמיתיים ועל מה שקרה ועדיין קורה בתעשיית הבשר.
בארה”ב כמובן כל המצב הרבה יותר מוקצן וזה אולי הזעזוע, חלק מהאנשים מעכלים את זה ושוכחים, לחלק זה נשאר בתודעה והם מחפשים פתרונות בריאים יותר.

אותי הזעזוע הזה הוביל בסופה (או תחילתה) של הדרך לצמחונות.

למי שמשום מה לא יצא לקרוא עוד את הספר, אני לא רוצה לעשות ספויילר, אבל בגדול מדובר בספר על ההשפעות ההורמונליות שיש לתעשיית הבשר על הגוף שלנו ומתואר שם באופן מאוד ויזואלי מה שקורה בתוך משחטה. (בקיצור- אם אתם לא רוצים להפסיק לצרוך בשר, אולי עדיף לא לקרוא את זה….)

זה ספר שהעלה אצלי הרבה שאלות שקשורות ל”מה שמים לי באוכל” “מה יש לי בצלחת” ובעיקר- איך זה משפיע עלי ישירות?
הוא מעלה גם שאלות מוסריות על מי מגדל לי את האוכל (לרוב אנשים מאוד עניים שמשלמים מחיר כבד ומקבלים שכר מעליב) ומי מציג בפני את העובדות ואת מה שנשמע לי כאמת (לרוב אנשים מאוד עשירים, ואנחנו משלמות את המחיר הכבד הפעם).
הוא הפך את ההתעסקות שלי באוכל מדבר שהוא פשוט כיף (לי) להתעסקות “רצינית” – לטוב ולרע…